החלטה בתיק רע"א 500/04

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא), להתיר למשיב 5 להמשיך בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתה הרשומה על הבית בו מתגוררים המבקשים.

2.        בשנת 1995 רכשו המבקשים בית מגורים בזכרון יעקב אשר נבנה על ידי המשיבה 4, חברת וילות בחורש בע"מ (להלן - וילות בחורש). המבקשים סברו כי רכשו את הבית המצוי בחלקה 120 (להלן - בית 120), ואף התגוררו בו בפועל. ואולם, מסיבה לא ברורה הוחתמו המבקשים על הסכם לפיו רכשו את הזכויות בבית המצוי בחלקה 161 (להלן - בית 161) ולא בחלקה 120. הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקשים נרשמה על בית 161. כך היה אף לגבי שעבוד שנרשם להבטחת הלוואה אותה נטלו המבקשים מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ לצורך רכישת הבית. הלוואה זו נפרעה במלואה על ידי המבקשים.

           במקביל לעסקה האמורה, חתמה וילות בחורש על חוזה למכירת בית עם המשיבה 1, תדמית תעשיות אלומיניום בע"מ (להלן - תדמית). גם בעסקה זו נפלה טעות, ותדמית חתמה על מסמכים לפיהם רכשה את הזכויות בבית 120. בפועל קיבלה תדמית את החזקה בבית 161, באמצעות בעל מניותיה, עובדיה לוי (להלן - לוי) ומשפחתו. הערת האזהרה לטובת תדמית נרשמה על הזכויות בבית 120. עוד נרשם על זכויות אלו שעבוד לטובת המשיב 5, בנק משכן למשכנתאות בע"מ (להלן - בנק משכן או הבנק), להבטחת החזר הלוואה בסך 700,000 ש"ח שקיבלה תדמית מהבנק.

3.        הטעויות ברישום הבתים התגלו בשנת 1999. לצורך תיקון הטעות, נחתמו שני הסכמים: האחד, הסכם מיום 22.11.99 בין המבקשים לבין לוי ורעייתו, לפיו יועברו הזכויות בבית 161 על שם האחרונים. בתמורה לכך התחייבו לוי ורעייתו לשלם למבקשים סכום העולה על מיליון ש"ח. ההסכם השני נחתם ביום 19.12.99 בין תדמית לבין המבקשים, ובו הוסכם כי הזכויות בבית 120 יועברו מתדמית למבקשים. זאת, תמורת כ-800,000 ש"ח שישלמו המבקשים לתדמית. על חשבון סכום זה שילמו המבקשים לתדמית כ- 370,000 ש"ח. במסגרת ההסכם האחרון התחייבה תדמית לפעול לביטול השעבוד הרשום על זכויותיה בבית 120 לטובת בנק משכן. תדמית הפרה התחייבויותיה כלפי בנק משכן, ולא הסירה את השעבוד שהוטל על זכויותיה בבית 120, חרף התחייבותה לכך בהסכם עם המבקשים. נגד תדמית ניתן צו הקפאת הליכים ומונה לה נאמן. הבנק הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בחדרה בקשה למימוש המשכון, ובא כוח הבנק מונה ככונס הנכסים על זכויות תדמית במקרקעין. נוכח כל זאת לא יכולים היו המבקשים, לטענתם, לרשום הערת אזהרה על זכויותיהם הנטענות בבית זה.

4.        המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה למתן צו המצהיר על זכויותיהם הבלעדיות בבית 120. התובענה המקורית הוגשה נגד המשיבים 4-1 בלבד, ללא הבנק. לאחר כחצי שנה, ביקשו המבקשים לתקן את כתב התביעה על דרך צירוף הבנק כמשיב, וכן ביקשו צו מניעה זמני נגד הליכי מימוש השעבוד בהם נקט הבנק. ביום 13.1.03 התקיים דיון במעמד הצדדים. בסופו הוחלט, בין היתר, כי המבקשים יגישו כתב תביעה מתוקן שבו יופיע הבנק כנתבע, וכי הצדדים יפעלו לרישום הזכויות בבית 120 על שם תדמית ולרישום משכנתה לטובת הבנק על זכויות אלו. כך אכן נעשה. עוד הוחלט, כי לאחר רישום הזכויות והמשכנתה כאמור יוכלו המבקשים לפנות לרשם המקרקעין בבקשה לרשום לטובתם הערת אזהרה על זכויות תדמית, וזאת על פי ההסכם שנחתם בין צדדים אלה ביום 19.12.99 ולבסוף נקבע באותה החלטה כי "המשיבים לא יהיו רשאים לנקוט בהליכים לפינוי המבקשים מהדירה המוחזקת על ידם בחלקה 120, אלא אם יקבלו קודם לכן אישור בית המשפט".

           לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, נוכח הבנק לטענתו, כי אין למבקשים כל טענה המצדיקה את עיכוב ההליכים למימוש המשכנתה שנרשמה, כי למעשה מודים המבקשים בכך שזכויותיהם במקרקעין נשוא המחלוקת, אם קיימות הן, כפופות למשכנתה, וכי מתן הסעד הזמני שנתבקש איננו משרת את הסעד הסופי המבוקש בכתב התביעה המתוקן. על כן הגיש הבנק כתב הגנה ובקשה להמשיך במימוש המשכון או המשכנתה. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 8.12.03, ובה הותר לבנק להמשיך בהליכי מימוש המשכנתה הרשומה על הזכויות בבית 120. בית המשפט קמא נימק החלטתו בכך שגם אם יתקבלו כל טענות המבקשים בתביעתם, יוכל הבנק להמשיך בהליכי מימוש המשכנתה. בית המשפט ציין כי אחד מהסעדים המבוקשים בתובענה הוא כי בית המשפט יקבע שבמסגרת מימוש המשכנתה לטובת בנק משכן "...יהיו המבקשים חייבים לשלם את שווי חוב המשכנתא בלבד, ולא את שווי המקרקעין במלואם, שכן הם הבעלים של המקרקעין". על כן, כך נקבע, אם ברצון המבקשים לשלם את החוב המובטח, ובכך לפדות הזכויות, יכולים הם לעשות כן בכל עת. המחלוקת בין הצדדים, כך סבר בית המשפט, נוגעת רק לגובה החוב, ובעניין זה על ראש ההוצאה לפועל לדון ולהכריע. לבסוף הציע בית המשפט המחוזי למבקשים לשלם את החוב המובטח כפי שביקשו הם עצמם כאמור. כך יפקעו זכויות בנק משכן למימוש המשכנתה, והמבקשים יוכלו להמשיך בבירור המחלוקות עם יתר המשיבים. על החלטה זו מבוקשת הרשות לערער.

5.        ביום 1.3.04 הוריתי על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגד המבקשים. כן הוריתי על הגשת תשובת המשיבים לבקשה לרשות ערעור, ובהמשך אף קבעתי הבקשה לדיון לפניי, כשמטרתי לנסות ולהתיר את הסבך שנוצר. המשיבים 2 ו-3 הודיעו כי הם אינם נוקטים עמדה בשאלה נשוא הבקשה לרשות ערעור, ועל כן לא נדרשו להתייצב לדיון. משלמרבה הצער לא הצליחו המבקשים והבנק לגבש פתרון מוסכם למחלוקת, נותן אני החלטתי זו.

6.        בחינת טענות הצדדים ונסיבות העניין מלמדת כי אין מנוס מדחיית הבקשה לרשות ערעור. לטענת המבקשים, יש לעכב את הליכי המימוש, שאם לא כן, עלול להיווצר מצב בו ימומש בית 120 ויימכר לצד שלישי, לפני שהוכרעה שאלת הבעלות בזכויות בבית. עוד טוענים הם, כי על הבית מוטלים שעבודים מטעם רשויות המס בגין חובות שצברה תדמית. על כן, לטענתם, גם אם היו מעוניינים לפרוע החוב המובטח לבנק משכן, קיומם של השעבודים מונע מהם ליטול הלוואה חלופית לפדיון המשכנתה. לשיטתם, התעלם בית המשפט המחוזי ממכלול טיעוניהם ומן הטענה הפשוטה כי רק במקרה שיינתן פסק דין המצהיר על זכויותיהם בבית 120, ויוסרו העיקולים לטובת רשויות המס, יהא זה צודק ונכון לאפשר להם לפרוע את החוב של תדמית. דעתי היא, כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אף אם יתקבלו כל טענות המבקשים כמפורט בתביעתם, עדיין אין בהן כדי לדחות את זכותו של הבנק להמשיך במימוש המשכנתה. נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים על זכותו של הבנק להיפרע את חובו עד לסכום המובטח במשכנתה. המבקשים עצמם עתרו בתביעתם להצהרה כי במסגרת מימוש המשכנתה יהיו הם חייבים לשלם את שווי החוב המובטח בלבד. במילים אחרות, אף לבקשתם, אם זו תיענה, ישאו המבקשים בחוב המובטח שהותירה תדמית. מחלוקות באשר לגובה החוב עצמו, אם ישנן, אין די בהן על מנת להצדיק עיכובם של הליכי המימוש. יש לזכור, כי המבקשים מודים שקיים חוב לבנק, חוב המובטח בשעבוד תקף לזכות הבנק.

7.        אוסיף, כי פרשת רכישת הבתים מוילות בחורש, רישומם המוטעה של הבתים ואופן תיקון הטעות ברישום, מעלים תהיות רבות אשר לא נמצא להן מענה בחומר שהוצג לפניי ובטיעונים שנשמעו בעל פה והוגשו בכתב. כך לדוגמה, אין זה ברור מדוע התחייבו המבקשים ותדמית לשלם סכומים נוספים במסגרת ההסכמים שנחתמו לשם תיקון הטעות ברישום הבתים, שתמורתם לכאורה כבר שולמה במלואה. גם לא נהירה סיבת מוכנותם של המבקשים לפרוע את ההלוואה אותה נטלה תדמית, לאחר שפרעו בזמנו את מלוא חובם שלהם, ולאחר שכבר שילמו לדבריהם כ-370,000 ש"ח לתדמית במסגרת ההסכמים שנחתמו לתיקון הטעות ברישום. גם לא מצינו בפי המבקשים כל טענה כלפי עורכי הדין שטיפלו בשעתו במכר הבתים וברישומם בגין התרשלות אשר ייתכן שגרמה לטעות, או כלפי לוי, בעל מניות בתדמית, אשר לא מילאה התחייבותה לסילוק השעבוד שנרשם בעקבות ההלוואה שנתן לה בנק משכן. עוד ייתכן שהבנקים נותני ההלוואות המובטחות - בנק משכן ובנק לאומי למשכנתאות בע"מ - התרשלו ברישום השעבודים. בעניין זה טוענים המבקשים אך לעניין בנק משכן, כי לזה אשם תורם ברישום השגוי של השעבוד. עוד ציינו המבקשים במסגרת הבקשה לרשות ערעור כי שוקלים הם לתקן את תביעתם, ולהוסיף לסעדים המתבקשים צו הצהרתי לפיו השעבוד המוטל על בית 120 הינו בטל מעיקרו, כיוון שזה היה צריך להירשם על בית 161 ולא על בית 120. חרף זאת, ואף שחלפו מספר חודשים מעת הגשת הבקשה, לא נראה שפעלו המבקשים לתיקון כאמור, ועל כן אינני נדרש לטענה זו ולהשלכות של תיקון אפשרי לגבי בקשה לסעד זמני.        כך או כך, מסתבר, כי אין בפי המבקשים טענה ממשית כנגד זכותו של בנק משכן לפרעון החוב כלפיו, ואשר מובטח בשעבוד על הזכויות בבית 120. כבר ציינו, כי כל הפרשה מעוררת תהיות ותמיהות וקיימת תחושה כי לא כל העובדות נחשפו לעת הזו.

8.        הבקשה לרשות ערעור נדחית איפוא. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין לזכות בנק משכן בסך 7,500 ש"ח.

           ניתנה היום, י"ז בתמוז תשס"ד (6.7.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   חכ/ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: